סימנים מקדימים

אחד הסימפטומים הראשונים שעוזרים לאבחן אדם כחולה פרקינסון הוא שכתב היד שלו הופך כל כך קטן עד כדי כמעט לא קריא. מה שקשה יותר להתעלם ממנו הוא שאנשים חולי פרקינסון הופכים יותר ויותר נוקשים (ספאסטיים), והם נעים בעולם בתנועות שהולכות ומצטמצמות. כל התנועות הולכות ומצטמצמות: כתב היד, הצעדים בהליכה, הבעות הפנים… (מה שמוכר כ”פני פוקר”). 

למרות שהטיפול התרופתי מתקדם מאד ומשפר מאד את המצב עדיין לתרופות ישנן תופעות לוואי. תרגול רך בשיטת סופטנס עשוי לשפר סימפטומים ולהפחית מינון ואפילו צורך בתרופות.

מחקרים רבים מזהים קשר ברור בין פעילות גופנית ירודה לבין מצב פיזי ירוד. המצב לא שונה אצל אנשים חולי פרקינסון. 

טיפול מציל – כשהמחלה קשה

אלו המבטאים סימפטומים קשים של המחלה, המתקשים לעשות פעילות גופנית אינטנסיבית, הנעים באוצר תנועות שהולך ומצטמצם, בטווחי תנועה שהולכים וקטנים, מוצאים את התרגול בשיטת סופטנס אפשרי ומאפשר עבורם לעומת סוגים רבים אחרים של תרגול הכרוכים במאמץ, בסיכון לנפילות ואולי אף בכאב. כאן התרגולים שנעשים בשכיבה, מתרחקים ממאמץ, מתיחות וכאב, מפחיתים בהדרגה את הנוקשות העצומה שבגופם ובעיקר מחזירים אליו בהדרגה טווחי תנועה וסוגי תנועות שכמו נשכחו מגופם.

טיפול מונע – כשהמחלה קלה

אלו המבטאים סימפטומים קלים (אם בכלל) יכולים להאט ואולי אף לעצור לשנים רבות את התקדמות המחלה כשהם מתרגלים בשיטת סופטנס כטיפול מונע להפחתת הנוקשות, כשהמחלה עדיין אינה מייצרת סימפטומים בולטים.

הפחתת הנוקשות, גם אצל אנשים חולי פרקינסון, משפרת את שיווי משקל (ובכך מקטינה סיכון לנפילות) , את טווחי תנועה (הגמישות), את היציבה, את קלות וזריזות תנועה, בוודאי את הכאבים ואפילו את איכות שינה ובכך משפיעה השפעה משמעותית גם על מצבם הרגשי.