קשיי ומחלות נשימה

הפספוס של רוב תרגילי הנשימה

תרגילים לאנשים החולים במחלות נשימה כוללים מתיחות לשיפור הגמישות הכללית אבל כמעט אף פעם לא לשיפור גמישות שרירי בית החזה (כדוגמת הבננות למשל). איזור זה בגוף האדם לא זוכה לתשומת לב מספקת ולא רק בהקשר של מחלות נשימה.

תרגילים לאנשים החולים במחלות נשימה כוללים פעילות אירובית אבל כל עוד בית החזה, השרירים העוטפים אותו והמפרקים המחזיקים אותו נשארים נוקשים, התחושה תהיה של "אין אוויר" בעוד שלמעשה אין מספיק תנועה בבית החזה כדי שיהיה אוויר!

נשימה נטולת מאמץ

בעוד שמקובל להתייחס לתרגילי נשימה בתור תרגילים שמפעילים את שרירי נשימה בצורות מגוונות (עם עצירות נשימה, עם שינוי מרווחי הנשימה, עם הפעלת כח) כדי להגדיל את חלל בית החזה וכדי להגביר את הכושר הגופני, 

באה שיטת סופטנס (שצמחה גם מתוך שיטת פלדנקרייז) ומראה איך אפשר ברכות וללא מאמץ לייצר מצב בו הנשימה נעשית יותר בקלות. כאילו מעצמה. נשימה ללא מאמץ.

תלמידים חולים במחלות נשימה שהשתתפו בתכניות הפיזיות והאינטרנטיות שלי לאורך השנים, דיווחו בהתרגשות שוב ושוב איך הנשימה שלהם הפכה להיות קלה יותר, תחילה בשיעורים ולאחריהם ובהדרגה לפרקי זמן הולכים וגדלים, המתרחקים מהתרגול עצמו.

כשבטן נעה יותר מחזה

בתרגילי נשימה להרחבת נפח הריאות האוויר נכנס אמנם אל הריאות אבל כלפי חוץ נראה הדבר כאילו הוא נכנס אל הבטן כי היא זו שמתנפחת. מדוע בית החזה הוא לא זה שמתרחב יותר מהבטן

כדי שבית החזה יתרחב צריכים להתקיים 2 תנאים:

  1. השרירים העוטפים את בית החזה צריכים להתארך ולהתקצר. לפעול ולהרפותלא להיות במצב של כיווץ מתמיד.
  2. המפרקים של בית החזה (בין החוליות, בינן לבין הצלעות, בין הצלעות לבין עצם החזה ועוד) צריכים להיות תנועתיים. משוחררים. 

הרפייה תוך כדי תנועה

אחת הגדולות של שיטת סופטנס היא שהיא מלמדת את ההרפייה כמו שלומדים שפהאותיות, מילים, משפטים, סיפורים, נבנים להם נדבך על גבי נדבך, בתהליך ארוך במהלכו הגוף לומד בהדרגה להרפות יותר ויותר תוך כדי תנועה(הרבה יותר קל להגיע להרפייה במנוחה מאשר להרפייה תוך כדי תנועה)

כחלק מההרפייה הכללית המבורכת לה זוכים השרירים בכל הגוף, גם השרירים העוטפים את בית החזה זוכים לעדנה כשהם מרפיםההתנגדות של השרירים להרחבת בית החזה פוחתת, נפחו של בית החזה גדל וכל שאיפה וכל נשיפה הופכות להיות תרגול משחרר שנעשה באופן אוטומטי, בקלות וללא מאמץ. 

לא פעם מספרים לי תלמידים שהם חשים מסוחררים בסיום שיעור, בגלל עודף החמצן (והחסר בגז ה CO2) במוח שנובעים מכך שבכל נשימה, עם אותה כמות מאמץ, נכנס יותר אוויר. 

השפעת היציבה והנוקשות

ככל שהיציבה יותר כפופה, פחות אוויר יכול להכנס לאונות הקדמיות של הריאות. ככל שהגב יותר נוקשה ומאובן, פחות אוויר יכול להכנס לאונות האחוריות של הריאות. במקרים רבים אצל מבוגרים שני מצבים אלו מתקיימים במקביל, מה שמגביר את הסיכון לחלות במחלות דרכי נשימה שכיחות ושלא (וירוסים, דלקות ריאה ועוד).

שיפור היציבה והפחתת הנוקשות בגב הכרחיים כדי לאפשר ליותר אוויר להכנס לריאות בלי שום תרגול נשימה כזה או אחר. 

נשימה תוך כדי הרפייה

כשיש יותר מקום לאוויר להכנס והנשימה הופכת קלה יותר, מתחיל תהליך של החלמה (גם אם חלקית) הכולל שינוי בדפוסי הנשימה. גם תנועת הנשימה יכולה וצריכה להתקיים מתוך הרפייה. ההרפייה הפיזית שהופכת בהדרגה לדיירת קבע בגוף, מגדילה את נפח הריאות ומאפשרת לכן לעשות יותר פעילות גופנית ויותר בהנאה ובכך לשפר את מצב הגוף בכללותו. 

אם היתה הדרדרות בכושר, ניתן כך להסיג אותה לאחור ואם היה רצון להגביר כושר, אחרי השגת תוצאות אלו עם הנשימה – יהיה קל יותר מתמיד. תהליכים אלו משפיעים כמובן גם בפן הרגשי ומסייעים בהפחתת סטרס. 

עם כאלו בונוסים אין סיבה שלא להתנסות בעצמכם ולבחון את ההשפעה עליכם

אני מזמינה אותך לפנות לעצמך 45 דקות כדי להתנסות בשיעור שמרחיב את בית החזה באמצעות תרגול רך בשיטת סופטנס. למדוד לעצמך כמה זמן את יכולה לעצור את הנשימה בנינוחות, לפני ואחרי התרגול ולחוש בעצמך בשיפור.

אם ללא מאמץ, מתיחות או כאב, ניתן לשפר את איכות הנשימה, למה אנחנו מחכים? 

.

התכניות המובילות שלנו

תלמידים משתפים בחוויות