שיפור שיווי משקל ומניעת נפילות

עניין של חיים

שיווי משקל שלנו ולצידו הבטחון שלנו בו, חשובים בכל גיל אבל ככל שאנחנו מתבגרים הם הופכים קריטיים עד רמת הצלת חיים. לא מעט ארועי נפילות שהסתיימו בשברים הפכו בשביל רבים מדי לדרך ללא מוצא שסופה פגיעה קשה ובלתי הפיכה באיכות החיים. שבר באגן שמוביל לפגיעה קשה ביכולת ההליכה ומשם לתלות בלתי נתפסת בכסא גלגלים, מקצר משמעותית את איכות החיים ואף את אורכם.

היכולת האבודה

כשהיינו ילדים רצנו, קפצנו, טיפסנו, זחלנו, העזנו. ככל שגדלנו יותר ויותר הפך אוצר התנועות שלנו למצומצם יותר. יחד עם הנוקשות הפיזית שמשתרשת בנו ככל שחולפות השנים, מגיעה גם נוקשות מחשבתית. אמונה שאנחנו באמת כבר לא מסוגלים יותר. לרוץ. לטפס. לקפוץ. חלק מהקושי נובע ממכשולים פיזיים של נוקשות וגם כאב. חלק מהמכשולים הם מנטליים ורגשיים וקשורים בעולם האמונות שלנו (“אני כבר מבוגר/ת מדי בשביל זה”)

לבנות מחדש יכולת שנשכחה. 

אנחנו מסתדרים (איכשהו) עם הקיים ובהדרגה מוותרים על עוד ועוד יכולות שכאילו נלקחו מאיתנו (“אני לא יכולה לרוץ או לשבת על הארץ. אני כבר זקנה”). 

בגלל הגיל אנחנו מרשים לעצמנו לאמר שזה בגלל התרגיל, או ליתר דיוק היעדר התרגיל. במקרה זה הייתי מדייקת ואומרת שזה בגלל היעדר רוח צעירה של העזה, שאפתנות, וגם בגלל היעדר הבנה של הגוף ושל פוטנציאל ההתחדשות שלו בכל גיל.

(מחקרים מראים שגם בגיל 70 ניתן לחזור לכושר וליכולות של גיל 20, גם אם בתהליך שאורך שנה עד שנתיים. זה אפשרי!)

אחת התנוחות שאהבתי לבדוק את ההתפתחות שלה לפני שיעור ולאחריו עם תלמידי הקבוצות שלי, היא תנוחה שגרמה לי תמיד לחוש כאילו אני קוסמת: העמידה על רגל אחת. מדובר על תנוחה חשובה ביותר לכל הרוצה לשפר את שיווי המשקל שלו, ללכת יותר בקלות ועל משטחים שאינם חלקים, בטבע למשל.

המפגש עם הכשרון או היעדרו 

ללא כל קשר לאיזה שיעור תרגלנו, העמידה על רגל אחת בסופו של שיעור תהיה לעין ערוך הרבה יותר איכותית ואף מרשימה: הרעידות הקטנות, אם היו בכף הרגל ובגוף בכלל, שמטרתן לייצב את שיווי המשקל וכאילו לתקנו, פוחתות ואף נעלמות עם סיומו של שיעור. משך הזמן בו ניתן לעמוד על אותה הרגל לבדה יגדל (10 שניות הן זמן סביר בהחלט עבור רוב פעילויות היום יום). כל תמונת היציבה משתנה. כאילו כף הרגל עליה עמדנו ניטעת מעצמה עמוק באדמה ומנגד שאר הגוף צומח ומתארך אל השמיים. 

להבדיל מחיזוקי שרירים שדורשים תרגול לאורך זמן רב, שיפור שיווי המשקל בדרך של תרגול ב… שכיבה על המזרן נעשה “על הדרך” וברוב המקרים כדי להביא תוצאות חשובות לא פחות של שחרור מכאב.

המשמעות של שיפור שיווי המשקל היא עצומה עבור המתקשים לעמוד וללכת. ועבור אלו ששיווי משקלם נפגע. 

כרית לעומת בול עץ

נפילות אינן נחלתם של מבוגרים בלבד. גם ילדים נופלים. אבל בנפילתם הם רכים עם גופם ובהתאם התוצאות: שברים נדירים ביותר אצלם. גוף רך של אדם צעיר, בדומה לכרית רכה שנפלה, מעביר את הזעזועים לאורך כל מבנה השלד.

אדם מבוגר שאינו מטפח את התנועתיות שלו, הופך עם השנים ליותר ויותר נוקשה, כאילו שהוא חולה ב’נקשת’. גוף נוקשה של אדם מבוגר, בדומה לבול עץ ארוך ויבש שנפל, סופג את הזעזוע במקום הנפילה בעוצמה רבה ומשמעותית הרבה יותר.

אם נוסיף לזה את חולשת העצמות והנטייה לאוסתיאו-פרוזיס, נבין מדוע נפילות רבות בגיל מבוגר מסתיימות בשברים. נפילה ושבר בעקבותיה יכולה להיות תחילתו של סוף. קל ופשוט לדחות אותו בתרגול רך בשכיבה. מפתיע ככל שזה ישמע.

אם ללא מאמץ, מתיחות או כאב, ניתן לשפר את שיווי המשקל ולמנוע נפילות, למה אנחנו מחכים? אם גם אתם רוצים לשפר את שיווי משקלכם (גם אם הוא “בסדר”), אז בבקשה.

לאוהבי המחקרים

מרבית המחקרים החשובים על השפעת תרגול בשיטת פלדנקרייז (עליה מבוססת שיטת סופטנס) נעשו על אוכלוסיה מבוגרת (65+). החוויות הטובות של תלמידי מוכרות גם ע”י טובי החוקרים בתחום ומתועדות במחקרים בספרית המחקרים הלאומית של ארה”ב ה Pub Med ואת התקצירים עליהם ניתן לקרוא בקישורים המצורפים:

1. תרגילי פלדנקרייז לשיפור שיווי המשקל מבוססי למידה מוטורית ושיפור יציבה:

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/21056168/

2. השפעת תרגילי פלדנקרייז על שיווי משקל, תנועתיות, בטחון בשיווי המשקל ותפקודי הליכה אצל בני 65+ להקטנת סיכון לנפילות!!!

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/20070145/

3. תרגילי פלדנקרייז לשיפור שיווי משקל באוכלוסיה המבוגרת (ממוצע גילאים 76)

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/19553385/

4. יעילות תרגילי פלדנקרייז בשיפור שיווי המשקל: “להתקרקע בחן” באוכלוסיה המבוגרת (גיל ממוצע 75)

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/19299839/

5. מחקר וותיק משנת 1999, אותו קראתי לעומק, נעשה באוסטרליה (ולכן כפי הנראה לא פורסם בספרית המחקרים הלאומית של ארה”ב ה  Pub Med)  ומראה שתרגול בשיטת פלדנקרייז, עליה מבוססת שיטת סופטנס, (שנעשה ברובו בשכיבה…), משפר את שיווי המשקל טוב יותר מתרגולים בעמידה של תאי צ’י. זהו שם המחקר: Study of the effects of various forms of exercise on balance in older woman. Gairdner Hospital Nedlands. Western Australia 1999

.מנות ראשונות או הזדמנויות חדשות

התכניות המובילות שלנו

תלמידים משתפים בחוויות