רק מי שעבר את דרך הרכות, כתרגול רך, יכול לומר על עצמו שעכשיו היציבה שלו יפה יותר, שיש לו יותר כח, שיש לו יותר שיווי משקל, ושכל זה קרה בלי גרם של מאמץ. פלא.
כדי להסתובב בעולם עם יציבה יפה, עם גוף קל תנועה, כאילו חתולי, עם שיווי משקל טוב ובלי כאב, כדי להרגיש טוב בתוך הגוף שלנו, כדי להחזיר לעצמנו את ההנעה שבתנועה – חשוב שנלמד לנוע ברכות ושנשחרר את האיזורים הנוקשים בגוף שלנו (במיוחד הגב העליון ולא רק).
בתרבות שלנו כח הוא שם המשחק. בלי כח אין הישגים. בלי כח אין הצלחות. לא הצלחנו כי לא התאמצנו מספיק.
אנחנו חיים בתרבות שמקדשת את המאמץ. את הכח. ולפעמים גם את אי הנוחות.
אם היינו יודעים שלא צריך כח כדי להסתובב בעולם עם יציבה מושלמת, עם שיווי משקל כמו שהיה לנו כשהיינו צעירים, אם היינו יודעים שלא צריך כח כדי ללכת יפה ומהר, אלא רכות, מה היינו בוחרים לעשות?
האם להתאמץ ושוב להתאמץ, או דווקא לשחרר. האמת כנראה היא איפשהו באמצע. כי נעים להרגיש את הכושר עולה, בכל גיל. אבל נעים עוד יותר לדעת שגם כושר אפשר לייצר ברכות. נעים ממש לדעת שלא צריך להתאמץ.
התאמצנו מספיק.
לא רבים יודעים שאם רק ניתן לגוף עוד ועוד תנועה נטולת מאמץ, הגוף יתחזק מעצמו.
ובכל זאת, אנשים כאובים מנסים ככל שביכולתם להמשיך כאילו הכל כרגיל במקום לעצור, לנוח, להרפות, לנוע תוך כדי הרפייה, לנוח תוך כדי תנועה.
כאן באה שיטת סופטנס (שמקורותיה בפלדנקרייז ובפיזיותרפיה) ומראה שוב ושוב למתרגלים בה, איך תנועה רכה מייצרת גוף זקוף יותר, קל תנועה יותר, עם שיווי משקל טוב יותר, לפעמים עם תחושה של יותר כח ובעיקר עם פחות כאבים ואולי בכלל בלי.
“אני מרגישה יציבה יותר”;
“אני מרגיש זקוף יותר”;
“הכאבים שלי פחתו משמעותית”;
“זה מוזר אבל כשאני הולכת הרגליים שלי הרבה פחות כבדות, אבל כשאני עומדת הרגליים שלי כאילו שתולות בקרקע כשאני עומדת”;
“ההליכה שלי נהיתה יותר מהירה”;
“הכאב נעלם!”
“נפתח לי בית החזה, נפתחה לי הנשימה”
להבין אילו תנועות מורה מבקש לעשות – זו רק ההתחלה. לשכלל את היכולת לנוע ברכות – זו הדרך. זו הדרך וגם היעד.
רכות היא שם המשחק.
רכות היא הקרקע עליה גדלים ניסים.
ניסים של שחרור מנוקשות, מכאב, וממגבלות תנועה.
מאחלת לכם הרבה ממנה. בכל מקום ובכל מצב.
שיהיה בסופטנס.
.
ותודה ל חיים קמחי שהפליא עשות גם כאן. ב-רכות.
לייק
תגובה
שיתוף
0 תגובות
כתיבת תגובה…
הפוסט שלך שותף בהצלחה עם EVERYONE